החלטה בתיק ב"ש 091812/05

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב 1  עד תום ההליכים.

יחד עם הבקשה הוגש כתב-אישום, המייחס למשיב 1 (להלן: " המשיב") עבירה של הדחה בעדות לפי סעיף 246 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על-פי עובדות כתב-האישום, ביום 1.3.2002 נעצר המשיב יחד עם ארנון סגל (להלן: " סגל"), על-ידי משטרת ישראל, בחשד לביצוע עבירות פליליות. סמוך לכך, ניסה המשיב להניא את סגל למסור הודעת שקר בעת חקירתו במשטרה, בדרך של הבטחת מתן טובת-הנאה, בשעה שאמרה לסגל: "תיקח את התיק עליך ואני אממן לך עו"ד".

ביום 18.10.2004 הוגש כתב-אישום לבית-משפט השלום בתל-אביב, המייחס למשיב, יחד עם סגל, שבעה אישומים, הכל כמפורט ב ת"פ 8393/04, המתנהל בפני כב' השופטת רייך-שפירא.

ביום 6.1.2005 התייצב המשיב, יחד עם סגל, לדיון בתיק הנ"ל, ובאותה עת פנה המשיב לסגל ואמר לו למסור עדות שקר, במילים: "תגיד שהיית מסטול ולא זוכר כלום". למרות זאת, סגל הודה, בדיון אחר, במיוחס לסגל בתיק הנ"ל.

סמוך לאחר מכן, פנה המשיב לסגל, ניסה להניאו למסור עדות שקר, ואמר לו: "מכיוון שהודית, תעזור לי ותיקח את המעשים המיוחסים לי, עליך".

ביום 8.4.2004 הוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב כתב-אישום ב ת"פ 3160/04, המייחס למשיב, יחד עם אחר בשם יוסף אלקיים (להלן: " אלקיים"), עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזוייף, קבלת דבר במרמה והדחה בחקירה (כמפורט בשמונה אישומים). ב ת"פ 3160/04 סגל הינו אחד מעדי-התביעה, והוזמן לעדות בבית-המשפט בפני כב' השופט דן מור, ליום 22.5.2005. בשלוש הזדמנויות שונות, מתחילת מאי 2005, ובמהלכו, התקשר יעקב אפלבוים (המשיב 2 בתיק שלפניי - להלן: " אפלבוים"), לבקשת המשיב, אל סגל, ובמהלך השיחות ניסה להניאו להעיד עדות שקר במועד בו צפוי סגל ליתן עדות כנגד המשיב, ולומר כי אינו זוכר את העובדות, או שסגל לא יתייצב למתן עדות כלל, והכל תמורת תשלום כספי.

ביום 22.5.2005 התייצב סגל למתן העדות ב ת"פ 3160/04 בפני כב' השופט מור, ולפני שנכנס לאולם בית-המשפט, ניסה המשיב להניאו למסור עדות שקר, כשאמר לו: "תגיד שלא זוכר, וכך תגמור העניין בצ'יק צ'אק".

לטענת ב"כ המבקשת, הראיות להוכחת אשמת המשיב מצויות בהודעת סגל, בהודעת אפלבוים ובעימותים שנערכו, ומכאן הבקשה להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

לטענת בא-כוח המשיב, אין מקום להורות על מעצר המשיב. מדובר בכתב-אישום שהוגש על-ידי התביעה "ללא ידיים ורגליים". כתב-אישום המהווה חלק ממרקם, שלא יכול להיעשות על-ידי נציגי המדינה, המתרחש בתיק אצל כב' השופט מור. העד סגל הוא "שקרן בן שקרן", ואי-אפשר על-סמך דבריו להורות על מעצרו של המשיב כאן.

עוד מפנה ב"כ המשיב להודעות ולפרטיכלים הקיימים בתיק כב' השופטת רייך-שפירא.

לגופו של עניין, לאחר מקרא חומר החקירה, המאוד מאוד מצומצם, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה על-פי הלכת זאדה, ואשר יש בהן להרשיע את המשיב בעבירות המיוחסות לו, כדלקמן:

א.    עדות סגל מיום 23.5.2005, עמ' 1, ש' 11 ואילך. מציין כי המשיב הציע לו לקחת את התיק עליו, והוא (המשיב) ידאג לסגל לעו"ד. המשיב ציין בפני סגל כי מאחר וסגל ללא עבר פלילי, מכור לסמים, לא יקבל מאסר בפועל.

ב.     ב עמ' 1, ש' 22, במעמד הכניסה לבית-המשפט, לאולם כב' השופטת רייך-שפירא, אמר המשיב לסגל לא להודות בבית-המשפט, לומר שהיה מסטול ולא זוכר כלום. סגל הודיע למשיב כי עכשיו הוא בעצם נקי, ואין לו כוונה למשוך את הפרשה, והוא רוצה לסיים אותה ולשים הכל מאחוריו. מוסיף ומציין סגל באותה עדות כי המשיב רצה להמשיך ולשוחח עם סגל, אך חברתו של סגל, כשראתה שהוא משוחח עם המשיב, לקחה אותו משם ולא נתנה לו להמשיך ולשוחח איתו.

ג.     ב עמ' 2 לאותה הודעה, ש' 36 ואילך, מספר על שיחות שהיו לאפלבוים איתו, לפיהן סגל לא יזכור כום בקשר למשיב, ואולי אפשר שלא יתייצב כלל למתן עדות, והמשיב יהיה מוכן לשלם בעבור כך. ראה גם שם, ש' 44.

ד.     עדותה של נאווה שרעבי, חברתו של סגל, מיום 25.5.2005, המאשרת כי היה מפגש בין סגל למשיב, והבחינה כי המשיב וסגל מדברים ביניהם. תמיד ניסתה להרחיק את סגל מהמשיב, וכנראה, גם במקרה זה לקחה את סגל הצידה, או שהפרקליטה גרמה לנתק ביניהם.

ה.     לא מצאתי מקום לנתח את העדויות, שהתנהלו בפני כב' השופט דן מור, שכן הן עו"ד ענוז מטעם המבקשת, והן עו"ד חכם מטעם המשיב, כל אחד מהם נותן פרשנות לעדויות אלה לטובת הצד אותו הוא מייצג, כשהפרשנות הניתנת על-ידי עו"ד חכם הפוכה מזו הניתנת על-ידי עו"ד ענוז לאותה עדות ממש, וברור כי עדויות אלה תנותחנה בבוא היום על-ידי השופט הדן בתיק.

ו.     חיזוק לדברי סגל ויכולת המשיב בניסיונותיו להשפיע על עד לשנות עדותו או ליתן עדות התואמת צרכיו של המשיב, מצויה בחקירתה של העדה שחל, על-אף שהיא איננה עדת-תביעה בתיק שלפניי (ראה מסמך עדותה מיום 28.11.2002 שהוגשה על-ידי התביעה וממורקרת בצהוב). כך גם עדותו של מולחם, שאינו עד-תביעה במקרה שבפנינו (ראה הודעתו במשטרה מיום 29.2.2004, שעה 11:31, עמ' 2, ש' 49 ואילך).

ז.     סגל מעיד על עצמו שהוא שקרן, שהעיד שקרים, אך עזב את "העולם ההוא". על-פי הלכת זאדה, בית-המשפט אינו נכנס לשאלת המהימנות. בהחלט יתכן שעד, ובמקרה שבפניי הכוונה לסגל, יעיד עדות שקר בתקופה מסויימת או לגבי נקודה מסויימת, ויעיד אמת בתקופה אחרת או לגבי נקודה אחרת, ועל-כן לא מצאתי לפסול את כל דברי סגל.